<h1>ראב"ן — ב"מ</h1>
<h2>דף לב:</h2>
איכא דמקשו דרב נחמן אדרב נחמן דהכא [ב"מ ל"ב.] אמר ר"נ א"צ ב"ד של מומחין אבל צריכין ב"ד של הדיוטות ומשמע דפחות מג' ל"ה ב"ד, ובגיטין פ' השולח [ל"ב:] תנן עושה ב"ד ומבטלו ואמרי' בפני כמה מבטלו ר"נ אמר בפני שנים דתרי נמי בית דינא מיקרו. נ"ל דלא קשיא דר"נ כשמואל רביה ס"ל דאמר [סנהדרין ה':] שנים שדנו דיניהם דין והא דאמר הכא אבל צריכין ב"ד של הדיוט לאו דוקא בית דין אלא ה"ק צריכין שתמכור בפני ג' משום גלויי מילתא דבשוה מכרה אבל בפני ב' ליכא גלויי מילתא, והכי מוכחא הסוגיא, והכי אמר בפ' חזקת הבתים [מ'.] מחאה בפני ג' דבעינן גלויי מילתא דתלתא מפקי קלא ותרי לא מפקי קלא. וא"ת גבי ביטול גט נמי תרי לא מפקי קלא, משום חומרא דאיסור אשת איש מפקי קלא.
<h2>דף לט:</h2>
והלכה כרב דאמר [ב"מ מ"ז.] קונין בכליו של לוקח, דגרסינן בגיטין בפ' השולח גט [ל"ט:] ההיא אמתא דהוה מרה שכ"מ אתת בכית קמיה שקל כומתא ושדי לה א"ל קני הא וקני נפשך אמר רב נחמן לא עשה כלום מאן דחזא סבר משום דהלכה כר"ש ולא היא אלא משום דהו"ל כליו של מקנה. מיהא שמעינן דלית הלכתא בכליו של מקנה אלא בכליו של קונה, ולהכי תקנו רבנן בתראי למיכתב במנא דכשר למיקניא ביה ולא לאקנויי. ומה שנוהגין עתה לקנות בכליו של עדים, הכי אמר רב עמרם ואנן תקינו רבנן במתיבתא דליקנו עדים ועדים שליחותה דמקנה וקונה עבדי וכיון דקנו מן מקנה ונקט סודרא בידיה ואקני [קנה].
<h2>דף פא.</h2>
בפרק השאה"פ [ב"מ פ"ח.] א"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנאמר ביערתי הקודש מן הבית, פי' ביערתי המעשר שהוקדש מכח הבית בכניסתו לו דרך הפתח. ור' יוחנן אמר אף חצר קובעת שנ' ואכלו בשעריך, רישיה דקרא ונתתי ללוי והוא מעשר ראשון ואכלו כמו שהוקדש בשעריך. ותנן במשנת מעשרות ומייתי לה בנדה בפ' יוצא דופן [מ"ז:] (אין החצר) [איזהו חצר] שחייב במעשר ר' ישמעאל אומר חצר צורית שהכלים נשמרים בתוכה מאי חצר צורית א"ר יוחנן שכן בצור מושיבין שומר על פתח החצר ור' עקיבא אומר כל שאחד פותח וא' נועל פטורין. ותימה אמאי לא אקשי מינה לר' ינאי, ותו ר' יוחנן מתני' אתא לאשמעינן דחצר קובעת. ונ"ל דלר' ינאי לא תיקשי דמצי לתרץ אנא דאמרי כר' ישמעאל דאמר דחצר צורית קובעת דכיון דדר בה השומר הרי הוא כבית וקובעת, אבל חצר דר' עקיבא ושאר תנאי [ד]פליגי התם לא קביעי, ור' יוחנן סבר דאפי' חצר דר"ע אחד פותח ונועל וחצר דרב[י] (נחמן) [נחמיה] דאין אדם בוש לאכול בתוכה וחצר דר' יוסי דאמר כל שנכנסין לה ואומרים לו מה אתה מבקש וחצר דר' יהודה דאמר (בחצירות) [ב' חצירות] זו לפנים מזו הפנימית חייבת כולן קובע, ואשמעינן (ד)ר' יוחנן דהלכה כדברי כולן להחמיר דכל חצר שיש בה אחת מכל אילו קובעת, והיינו דקאמר ר' יוחנן אף חצר קובעת, וה"נ אמרי' התם בשילהי יוצא דופן (וסביא) [רבי] אמר הלכה כדברי כולן להחמיר.
